מעמיס מבצע פעולות חפירה וטיפול בחומרים באמצעות תנועת מנגנון העבודה שלו. מנגנון זה מורכב מדלי, בום, מוט חיבור, זרוע נדנדה, צילינדר דלי וגליל בום. המכלול כולו מותקן באופן ציר למרכב. הדלי מחובר לצילינדר הדלי באמצעות מוט החיבור וזרוע הנדנדה כדי להקל על הטעינה והפריקה, בעוד שהבום מתחבר לשלדה ולגליל הזרוע להגבהה והורדה של הדלי. בקרות הידראוליות מפעילות הן את הטיית הדלי והן את פונקציות הרמה/הורדה של הזרוע.
מנגנון העבודה חייב לעמוד בדרישות תפעוליות ספציפיות: כאשר צילינדר הדלי ננעל והבום מורם או מונמך, ההצמדה מבטיחה שהדלי זז אנכית (או כמעט כך) ללא הטיה, ובכך מונע שפיכת חומר; כאשר הדלי מסתובב סביב נקודת הסיבוב של הבום כדי לפרוק חומר-ללא קשר למיקום הבום-זווית ההטיה חייבת להיות לפחות 45 מעלות, והדלי חייב לחזור אוטומטית למצב ישר כאשר הבום יורד לאחר הפריקה. מנגנוני העבודה של מטעין מתחלקים בדרך כלל לשבע קטגוריות מבניות המבוססות על מספר רכיבי ההצמדה (לדוגמה, שלושה-, ארבעה-, חמישה-, שישה- ושמונה-קישורי עמודים) והכיוון היחסי של סיבוב קישורי קלט ופלט (למשל, קישורי סיבוב-ישיר{15} סיבוב{15}. לגבי בניית דלי עבור מעמיסים לעבודות עפר, גוף הדלי מיוצר בדרך כלל מלוח פלדה מרותך- נמוך, עמיד לבלאי, בעל חוזק- גבוה; חוד החנית משתמש בפלדת סגסוגת מנגן בינונית-עמידה לבלאי{{21}; וחותכי צד ולוחות פינות מחזקות עשויים מפלדה-בעלת חוזק ועמידה- בפני שחיקה. קצוות חיתוך דלי מגיעים בארבע צורות שונות. בחירת שיניים לוקחת בחשבון גורמים כמו עמידות בחדירה, עמידות בפני שחיקה וקלות ההחלפה.
